טולדנו נ' אריה חב' ישראלית לביטוח בע"מ

פסק דין

מדובר בתביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975.

התובע, יליד 1974, נפגע עפ"י טענתו ביום 10.1.2002 בתאונת דרכים עת נהג ברכבו. התובע ציין בכתב תביעתו כי בשעה שנהג ברכבו הבחין בהולך רגל המבקש לחצות את הכביש ועל מנת להימנע מפגיעה בהולך הרגל, ביצע באופן אינסטינקטיבי פנייה חדה שמאלה, והתנגש באבן השפה של אי תנועה המפריד את נתיבי הנסיעה בכביש ונחבל באפו .

הנתבעת היא חברה הביטוח אשר ביטחה את הרכב הנפגע.

טיעוני הצדדים:

לטענת התובע, התאונה אירעה ביום 10.1.02, בסמוך ללשכת הביטוח הלאומי באשקלון.

לדבריו, כתוצאה מפגיעת הרכב במדרכה ובאבן השפה כאמור, נחבט ראשו בחלון הרכב ומההדף אפו נחבט בחוזקה בגלגל ההגה.

לדברי התובע, ביום 18.1.02 הוא פנה למחלקה לרפואה דחופה בביה"ח "ברזילי" באשקלון וזאת נוכח הדימומים החוזרים ונשנים באפו. הוא נבדק ומימצאי הרופא היו כדלקמן: "סטיית אף מצד ימין, ללא נפיחות, וללא דימום פעיל בזמן הבדיקה, וללא סימני חבלה נוספים".

לדברי ב"כ התובע, אפו של התובע נשאר עקום ומכוער ופגע באופן קשה במראהו החיצוני של התובע, עובדה אשר גרמה לו לעוגמת נפש רבה. התובע נבדק שוב ע"י רופאיו, אשר קבעו חד- משמעית כי על מנת להשיב את אפו למצבו הקודם, על התובע לעבור ניתוח פלסטי בעלות של כ- 18,000 ₪.

לטענתו, התובע הוציא ועתיד להוציא הוצאות בגין טיפולים רפואיים, נסיעות לטיפולים, בדיקות ומעקבים רפואיים אשר בגינן הוא זכאי לקבל פיצוי מהנתבעת.

מנגד, טוענת הנתבעת, כי ממכלול הראיות אשר הובאו בפני בית המשפט, לא הצליח התובע להוכיח את עצם קרות תאונת הדרכים ויש לדחות את התביעה .

לאחר ששמעתי את הצדדים אני קובע כדלקמן

יצויין כבר בשלב זה, כי עיון בגרסתו של התובע מעלה כי הגרסה מלאה בסתירות שלא יאפשרו לקבלה, ולפיכך תדחה התביעה.

כך למשל בכתב התביעה טען התובע כי התאונה ארעה ביום 10.1.02 בשעה 23:30, כפי שעולה מאישור המשטרה שצירף. מנגד, בתצהירו ובעדותו טוען התובע כי התאונה הייתה בין השעות 19:00- 21:00, והוא הכחיש כי מסר במשטרה ששעת התאונה הייתה ב- 23:30.

בנוסף, התובע לא פנה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים "ברזילי" אלא ביום 18.1.02 ובמכתב השחרור שצורף לתיק מוצגי התובע, נכתב כי "לפני כ- 5 ימים היה מעורב בתאונת דרכים" - דהיינו, ביום 13.1.02.

התובע השיב בחקירתו לעניין הפער בין התאריכים בדיווחיו כי "כאשר הגעתי לבית החולים אמרתי שזה קרה 5-6 ימים לפני" (עמ' 12 שורה 2). בהמשך הרחיב התובע את משך התקופה וטען כי "אמרתי בין חמישה ימים לשבוע ימים, כך הודעתי להם" (עמ' 14, שורה 2).

גם עפ"י גרסה זו, אין המועדים מתיישבים עם מועד התאונה כפי שנרשמו בתצהיר ובכתב התביעה.

יצויין, כי בתעודת חדר המיון, טרם האשפוז (נ/2 תיק מוצגי הנתבעת), נרשם מפי התובע "תלונה עיקרית עבר תאונת דרכים ב- 14.1.02 חבלה באף" (מסומן א' בתיק מוצגי הנתבעת), וגם עובדה זו אינה מתיישבת עם יתר דיווחי התובע באשר למועד קרות התאונה.

בנוסף, התובע סתר את עצמו בעניין זהות הולך הרגל שגרם לו לסטות ממסלולו, כאשר בעדותו בבית המשפט עמד על כך כי היה זה "בחור.לא ילד בטוח" (עמ' 9 לפרוטוקול), ולעומת זאת בהודעתו למבטחת (מוצג נ/1) אמר כי מדובר בילד אשר נמנע מלפגוע בו, ולפיכך סטה עם רכבו. עובדה זו בנוסף לסתירות בעניין מועדי התאונה, יקימו החשש שמדובר בגרסה בלתי מהימנה.

לא זאת אף זאת התובע לא נותן הסבר לסיבה בגינה פנה לחדר מיון כשבוע לאחר התאונה הנטענת , כאשר מצבו אינו דורש "עזרה ראשונה", ובתגובה לטענה זו, ענה התובע כי שמע לעצות החבר'ה בשכונה (עמ' 14, שורה 21).